מסיעי דרך צלחה בע"מ נ' קרפ

החלטה

לפניי ערעור על החלטת הרשם אורי פוני לדחות את בקשת הרשות להגן שהגישה המערערת.

נגד המערערת הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום חובות בסך של כ- 300,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

בהחלטת הרשם פוני מיום 12.1.10 נקבע כי בקשת המערערת למתן רשות להגן מתקבלת בכפוף להפקדת 100,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 15 יום.

מאחר והמערערת לא הפקידה את הסכום, נתן הרשם פוני ביום 7.2.10 החלטה הדוחה את הבקשה לרשות להגן, ופסק דין המקבל את התביעה.

כנגד ההחלטה לדחות את בקשת הרשות להגן הוגש הערעור.

בהחלטתי מיום 24.5.10 הוריתי למערערת להודיע מדוע אין הערעור בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

בתגובה השיבה המערערת, מאחר והערעור הינו על החלטת הרשם, מצוי הוא בסמכות בית משפט זה.

המשיבה טענה כי מאחר וניתן פסק דין בתיק, הערעור אינו בסמכות בית משפט זה ולפיכך דינו להידחות.

סעיף 96 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי:

"פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי, דינו, לענין ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם.

סעיף 96(ב) קובע כי:

"החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד."

כפי שנפסק בר"ע 511/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לט(3) 727 (1985):

"אם בעקבות ההחלטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור ניתן פסק-דין... נשמט ממילא הבסיס מתחת לבקשה לערער על ההחלטה הנוגעת לרשות להתגונן, והדרך היא לערער בזכות על פסק הדין. אין כל תועלת בערעור ברשות על החלטה כזאת כשקיים פסק-דין, שהרי אפילו הייתה הרשות ניתנת, והיה נקבע בערעור שצריך היה לתת רשות התגונן, לא היו המבקשים יוצאים נשכרים, שכן היה פסק הדין שניתן בינתיים הופך לסופי ומחייב (בהעדר ערעור בזמן)."

ברע"א 6059/04 ר.י.ו. מהנדסים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2.8.04) נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לדחות ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש המחוזי, ונקבע כי:

"מכיוון שבמקרה זה ניתן פסק דין בתיק העיקרי בטרם ניתנה ההכרעה בערעורי המבקשת על החלטות הביניים של הרשם, נבלעות החלטות הביניים בפסק הדין הסופי ולמבקשת זכות ערעור עליהן במסגרת הערעור שהגישה לבית משפט זה על פסק הדין העיקרי."

ערעור על החלטת ביניים של רשם שלאחריה ניתן פסק דין יש להגיש במסגרת ערעור על פסק הדין. על המערערת היה, אפוא, להגיש את ערעורה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה.

בתגובתה להחלטת בית המשפט כתבה המערערת כי אם סבור בית המשפט שהערעור אינו בסמכותו, היא מבקשת להורות על העברתו לבית המשפט המחוזי.

כפי שנפסק, משמצא בית המשפט כי ערעור שהוגש לפניו אינו בסמכותו, רשאי הוא להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט ולהעבירו לבית המשפט המוסמך לדון בו (ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ, פ"ד לד(1) 169 (1979)).